כל משחקי פיינל פנטזי ממוינים לפי עלילה ודמויות

הסאגה פנטזיה סופית מאז סוף שנות ה-80, הוא היה אחד מעמודי התווך של משחקי התפקידים היפניים. במשך יותר משלושה עשורים, הוא צמח ממחסנית NES צנועה ליקום עצום, עם פרקים ממוספרים, פריקוולים, המשכים, רימייקים, ספין-אופים, משחקי MMO, ניסויים ביזאריים ואפילו משחקי מוזיקה. וכמובן, עם כל כך הרבה מגוון על השולחן, עולה השאלה הגדולה באופן בלתי נמנע: מהם משחקי פיינל פנטזי הטובים והגרועים ביותר אם נסתכל רק על העלילה והדמויות?

במאמר זה נעשה בדיוק את זה: סקירה הפרקים העיקריים, סרטי ההמשך, הפריקוולים והספין-אופים החשובים ביותר ולדרג אותם מהגרוע לטוב ביותר מבחינת עלילה, יקום ופיתוח דמויות. זו לא רשימה של "משחקיות הטובה ביותר" או "מהפכנית ביותר", אלא עד כמה התסריטים, הגיבורים, הנבלים ודמויות המשנה שלהם מהדהדים בנו. תראו הכל, החל מכותרים שספגו ביקורת קשה שעדיין מכילים רעיונות מעניינים ועד יצירות מופת אמיתיות שהשפעתן הנרטיבית ממשיכה להגדיר את המדיום.

משחקי פיינל פנטזי עם עלילות חלשות יותר

בתוך יקום כה עצום, מובן שחלק מהמשחקים לוקים בחסר מבחינת עלילה. רבים מהמשחקים הללו נולדים כ... ניסויים שניתן לשחק או מוצרים נגזרים שמבקשים לנצל את עולם הסאגה מבלי להתמקד בתסריט.

כך הדבר עם הצעות כמו פנטזי סופי: קווסט מיסטיבמקור, הוא תוכנן כ"משחק תפקידים ברמת כניסה", וכולל קרבות פשוטים בגוף ראשון, ללא מפגשים אקראיים ומפה מבוססת צמתים, המזכירה את Dragon Quest ומאוחר יותר את Final Fantasy X. הבעיה היא ש... העלילה שטוחה, קלישאתית, וחסרה דמויות בלתי נשכחות., אז היום זה מרגיש כמו עוד משחק תפקידים יפני רגיל.

משהו דומה קורה עם מפלצת העמוק: Final Fantasy XVסקרנות עבור פלייסטיישן מציאות מדומה שעובדת היטב כמשחק דיג קטן עם בוסים סופיים מרהיבים, אבל, אם כבר מדברים על נרטיב, זה תורם מעט מאוד ליקום של אאוס.זה כן משעשע, אבל ברור שזו יותר חוויה מאשר משחק שלם.

גם קבוצה זו מתאימה מגלי פנטזיה אחרונה עבור נינטנדו 3DS, "צייד מפלצות" מרוכך יותר עם סקין של פיינל פנטזי. הוא מתמקד בציד שיתופי, איסוף וחקלאות ציוד, עם הבונוס הנוסף של היכולת לגייס מפלצות איקוניות כבעלי ברית. עם זאת, העלילה היא פונקציונלית בלבד והדמויות נשכחות לחלוטין.מה שחשוב כאן הוא לולאת המשימה, לא הסיפור.

ספין-אופים ונגזרות שמרחיבות את היקום... עם עליות ומורדות

מעבר לסאגה הראשית, סקוור אניקס הוציאה שפע של מוצרים מקבילים שמרחיבים עולמות ספציפיים, במיוחד זה של Final Fantasy VII. חלקם ניסויים קטנים; אחרים, חלקים מרכזיים בסיפור.

בקצה החלש ביותר נמצאים דירג 'מסרברוס: Final Fantasy VII y לפני המשבר: Final Fantasy VIIהראשון מנסה להיות משחק יריות/האק אנד סלאש בכיכובו של וינסנט ולנטיין, אבל בין הבקרה המגושמת לבחירות העיצוב הגרועות, הוא בסופו של דבר משחק מייגע. מבחינת העלילה. זה מוסיף פרטים על ארגון Deepground ועברו של וינסנט.אבל זה קורה בלי הרבה דקויות. בינתיים, Before Crisis הוא משחק תפקידים נייד המתמקד בטורקים שמעולם לא יצא מחוץ ליפן; הערך הגדול ביותר שלו הוא מילוי פערים בציר הזמן של FFVII, אבל העלילה שלו מרגישה איטית וחסרה רגעים בלתי נשכחים.

במקום זאת, ליבת המשבר: פיינל פנטזי VII – איחוד זה בבירור עומד מעל השאר. פריקוול זה, המתמקד בזאק פייר, מדמיין מחדש את כל תחילת הסיפור של FFVII ובונה עליו. אחת הדמויות האהובות ביותר בזיכיוןהקשת שלו, מהחייל האידיאליסטי ועד לגורלו הסופי, מסופרת בעומק רגשי שנראה לעתים רחוקות בסדרת ספין-אוף. למרות מבנה המשימה החוזר על עצמו במקצת, התסריט זורח כשהוא בוחן את מערכות היחסים של זאק עם אירית', קלאוד ושינרה עצמה.

נגזרת נוספת שלעתים קרובות מוערכת בחסר היא Final Fantasy Type-0 HDהמשחק, שיצא במקור ל-PSP, לוקח אותנו למלחמה עקובה מדם בין מדינות בעלת גוון אפל מהרגיל. "מחלקה אפס" מתפקד כצוות שחקנים טרגיוהמשחק לא נרתע מלהראות את השלכות המלחמה על חיילים צעירים. נכון שהסביבות הן צנועות ומשומשות, אבל מבחינת העלילה ואווירת המלחמה, Type-0 עושה צעד נועז קדימה עבור הזיכיון.

בנימה שונה בתכלית נמצא עולם הפנטזיה הסופית מקסימהשהוא כמעט מכתב אהבה פרודי לכל הסאגה. הוא משתמש בנימה קלה, כמעט דמוית אגדה, עם לכידת מפלצות והופעות אורח קבועות של גיבורים ונבלים קלאסיים. ערכו אינו טמון כל כך בעלילה עמוקה, אלא באופן שבו הוא מפרש מחדש, בהומור ובחיבה, אייקונים מהסדרה כולה.וכתוצאה מכך חגיגה מהנה מאוד עבור אוהדים ותיקים.

הפרקים הראשונים: יסודות שניתן לשחק בהם וסיפורים פשוטים

משחקי פיינל פנטזי המוקדמים היו בולטים יותר בזכות המערכות ותפיסות העיצוב שלהם מאשר בזכות הנרטיבים המורכבים שלהם. למרות זאת, כמה מהם כבר הקימו בסיס. אלמנטים מרכזיים בזהות הזיכיון.

פנטזיה אחרונה זה הזרע של הכל. קבוצה של ארבעה לוחמי אור אנונימיים, גבישים, מבוכים קלאסיים ופרדוקס זמן עם הבוס הסופי כטוויסט מפתיע. הדמויות בקושי מדברות, והתסריט פשוט מאוד, אבל המבנה האפי הבסיסי שלו עדיין עובד, במיוחד בגרסאות מודרניות כמו... Remaster פיקסל, אשר מציגים שיפורים בקצב ובאיכות החיים.

פנטזיה אחרונה II היא עשתה צעד קדימה בהיסטוריה על ידי גיבוש התנגדות נגד אימפריה מדכאת, עם מקרי מוות גדולים בקאסט הראשי וטון דרמטי מעט יותר. עם זאת, מערכת ההתקדמות המפורסמת שלה - העלאת סטטיסטיקות המבוססות על פעולות, כולל היכולת "לחקל" על ידי תקיפת בעלי ברית - הרגישה כל כך שבורה ומשונה שהיא האפילה על חלק מההתקדמות הנרטיבית, ואפילו הגרסאות המחודשות לא תיקנו לחלוטין את התחושה הזו.

עם פנטזיה סופי III הדחיפה האמיתית למערכת התעסוקה הגיעה: קבוצה של צעירים נבחרים שמקבלים שיעורים ומכניקות מתחלפות אשר ישוכללו מאוחר יותר ב-FFV. העלילה נותרה ארכיטיפית למדי, אך זה פותח דלת להתאמה אישית ניתנת למשחק שתשפיע על הטון של הסאגה., ממוקד יותר במסע מאשר בדמויות עם שמות אמיתיים.

הקפיצה לסיפורים רבי עוצמה: מ-FFIV ל-FFVI

הבגרות הנרטיבית האמיתית של הסדרה מתחילה עם סופי פנטזיה IVכאן כבר מדברים על גיבור מורכב, ססיל, שמתחיל כאביר אפל בשירות ממלכה מפוקפקת ויוצא למסע... מסע גאולה מתוכנן היטבהעלילה מתפתחת עם בגידות, הקרבות וטוויסטים, תוך כדי התעמקות בדמויות כמו קיין, רידיה, רוזה ואדג'. זה היה גם המשחק הראשון שהשתמש במערכת קרב זמן פעיל (ATB), שהוסיפה מתח לקרבות.

FFIV צמח עם המשך ישיר, IV פנטזיה סופי: לאחר שניםסרט ההמשך, בכיכובו של בנם של ססיל ורוזה, קושר קצוות פתוחים ומראה את עתידו של העולם הזה, למרות ש... משך זמן קצר יחסית וכמה החלטות שניתן לשחק בהן, כמו שלבי הירח שמשנות יכולות, גורמים לזה להיראות יותר כמו השלמה מאשר יצירה עצמאית נהדרת.

En פנטזיה סופי V הנרטיב נדחק אחורה למערכת התפקידים, אשר כאן מגיעה לרמת מורכבות כמעט אובססיבית. הסיפור מרתק, עם רגעים קומיים ונבל בולט, גילגמש, אך לגיבורים חסרה העוצמה הדרמטית של FFIV. בתמורה, השחקן יכול... להתנסות בעשרות שילובים של מקצועות ומיומנויות, משהו שמעריצים רבים מחשיבים לאחד משיאי המשחק בסאגה.

פנטזיה סופי VI זהו כותר שרבים ממקמים בראש סדר העדיפויות לא רק של הזיכיון, אלא גם של משחקי תפקידים דו-ממדיים JRPG. הנה לנו... אחד מצוות השחקנים הגדול והמפותח ביותר בהיסטוריה של הז'אנרעם דמויות כמו טרה, לוק, סלס, סבין ואדגר, לכל אחד עבר משלו, טראומות ואבולוציה משלו, שאף משמשות כהשראה עבור אפליקציות ליצירת דמויותדמותו של קפקה, נבל שמצליח להרוס את העולם ולבסס את עצמו כ"אל", מגדירה מחדש מה יכול אנטגוניסט לעשות במשחק וידאו. המשחק מעז לחלק את הנרטיב שלו לשני חצאים - עולם של איזון ועולם בהריסות - ומשתמש בחלוקה זו כדי לחקור אובדן, אשמה ובנייה מחדש.

הגרסא Remaster פיקסל הוא מעדכן את ההצגה החזותית והקולית שלו מבלי לגעת בליבו: א עלילה רב-שכבתית המשלבת הומור, טרגדיה וסיפור אפי טוב יותר כמעט מכל משחק תפקידים יפני אחר.אין זה מפתיע שבדירוגים רבים הוא מופיע קשור ל-FFIX או אפילו מעליו.

עידן הפלייסטיישן: מתופעת FFVII ועד לקסם של FFIX

הגעתו לפלייסטיישן סימנה את הקפיצה המכרעת של פיינל פנטזי אל קהל המערב המרכזי. מאז ואילך, הסיפורים והדמויות של כל פרק הפכו... אייקונים תרבותיים שמעבר למשחקי וידאו ולשמש כמקור מידע לכל מי שמעוניין ליצור דמות בינה מלאכותית.

Final Fantasy VII זו הייתה מהפכה אמיתית: שובר הקופות הגדול ביותר של זמנה, עם גרפיקה תלת-ממדית מצולעת, קולנוע מדהימה ועולם עצום. וחשוב מכך, סיפורו על מאבקם של קלאוד, טיפה, איירית', בארט וחבריהם נגד תאגיד שינרה וספירות' הכריזמטי הדהד עמוקות. השילוב של סביבתיות, טראומה פסיכולוגית, זהות והקרבה זה הפך את המשחק לאגדה. כיום הוא אולי נראה מיושן, אבל הפסקול שלו, הסצנות המרכזיות ומערכת Materia נותרו אמת מידה.

סיפור זה הורחב עם מספר חלקים, כולל שידוך גרסה מחודשת של Final Fantasy VII y Final Fantasy VII Rebirthהגרסה המחודשת מדמיינת מחדש את מידגר בגישה מפורטת הרבה יותר, מרחיבה הן את סיפורי הרקע של הדמויות והן את מערכות היחסים ביניהן, ואף משחקת עם עצם הרעיון של "גרסה מחודשת" בתוך הנרטיב. מערכת הקרב משלבת פעולה בזמן אמת עם הפסקות טקטיות, מה שמאפשר... טיפול דינמי מאוד בקבוצה בקרב"לידה מחדש", המשתרעת על פני העולם שמעבר למידגר, מעלה את קנה המידה, מציעה חופש חקירה רב יותר, ומתעמקת עוד יותר בדמויות כמו ספירות', מה שמבסס את עצמו עבור רבים כאחת מקווי העלילה הטובים ביותר בסדרה המודרנית כולה.

סופי פנטזיה VIII הוא חי בצל קודמו, אך עם הזמן המשחק זכה למקום מובהק בקרב המעריצים. סיפורו על מכשפות, מסע בזמן ואקדמיות צבאיות סובב סביב סקוואל, גיבור בעל התבוננות פנימית, שההתפתחות הרגשית שלו עם רינואה הופכת ללב המשחק. נכון ש... מערכת ה"צומת" וגניבת הקסם עלולות לשבור את האיזוןאבל זה גם מאפשר תצורות חזקות מאוד. מבחינה נרטיבית, זה משחק עם זיכרון, גורל ואחריות בצורה מורכבת יותר מאשר FFVII, אבל משכנעת באותה מידה.

לבסוף, פנטזיה סופי IX עבור רבים, זהו האיזון המושלם בין קלאסיציזם למודרניות. הוא חוזר לאסתטיקה ימי-ביניימית פנטסטית, מחייה ארכיטיפים כמו הקוסם השחור והגנב, ומשלב אותם עם רגישות עכשווית יותר. זידאן, גארנט, שטיינר, ויוי וחבריו יוצרים אחת הקבוצות החביבות ביותר בסאגה, והקונפליקטים שלהם - זהותה של ויוי, גורלה הכבד של גארנט, הפילוסופיה הוויטליסטית של זידאן - בונים נרטיב מרתק. על משמעות החיים, המוות והזיכרון זה מרגש מההתחלה ועד הסוף. הסגנון הוויזואלי "גדול הראש" והגוונים העליזים שלו מסתירים את אחד הסיפורים העמוקים ביותר של הזיכיון.

המעבר לאקשן וההמשכים השנויים במחלוקת

עם הגעתה של פלייסטיישן 2 וקונסולות מאוחרות יותר, סקוור אניקס החלה להתנסות יותר בטון, במבנה ובמערכת הקרב עצמה, מה שהוביל ל... מהדורות אהובות ואחרות שהיו נתונות למחלוקת רבה מבחינת היסטוריה ודמויות.

Final Fantasy X זוהי הדוגמה הברורה ביותר להצלחה. הנרטיב הליניארי שלה מתמקד במערכת היחסים בין טידוס ליונה, במסע העלייה לרגל כדי להביס את סין, ובביקורת על מבנים דתיים מדכאים. מערכת הספירות מאפשרת לשחקנים לעצב את תפקידו של כל חבר קבוצה, בעוד הסיפור מתקדם עם סצנות עוצמתיות - כולל ה"טו זאנרקנד" המפורסם - ושיא רגשי שהרגש חצי עולם עד דמעות. למרות ביקורת על הליניאריות שלו וכמה מיני-משחקים מעצבנים, כמו התחמקות מ-200 ברקים כדי להשיג את נשקה של לולו, הוא עדיין נחשב... אחד ממשחקי ה-JRPG המעוגלים ביותר של הדור.

ההמשך שלו, Fantasy X-2 סופיהיא בחרה בנימה קלה בהרבה ובשלישיית גיבורות נשיות (יונה, ריקו ופיין) עטופות באסתטיקה של ג'יי-פופ. מבחינת העלילה, היא סופגת ביקורת על היותה שטחית ודילול חלק מההשפעה של הסוף של X, אבל מבחינת המשחקיות, היא מציגה את אחד... מערכות העבודה ולחימה הטובות ביותר בכל הסאגההמשחק כולל גם את כדורי הדרספיר, יחד עם מספר עצום של מיני-משחקים ותוכן צדדי. גרסה מחודשת של HD מאפשרת לכם לגלות מחדש את הדואליות בין סיפור מפוקפק למכניקה מבריקה.

סופי Fantasy XII המוקד השתנה: הוא לקח אותנו לאיוואליס, עולם של תככים פוליטיים עם אווירה של אופרת חלל, וקבוצת דמויות שבמקרים רבים משמשות יותר ככלי עלילה מאשר גיבורים מסורתיים. באלטייה, אש ובאש מקיימים עלילה המזכירה את מלחמת הכוכבים בתיאורה של אימפריות, בריתות והתנגדות. ואן, שספג ביקורת כאחת הדמויות החלשות ביותר בסאגה, מתפקד כמעט כצופה. שיטת הגמביט שלו מאפשרת... הגדר את ההתנהגות הטקטית של בעלות הבריתנותן לקרב תחושה של כמעט משחק MMO. מהדורת Zodiac Age משפרת את הקצב, מציגה עבודות ומאיצה את החקירה, ומשפרת את המסע מבלי לשנות את הרקע הפוליטי שלו.

עם סופי פנטזיה XIII זה הוביל לאחד הפילוגים החזקים ביותר בתוך הקהילה. מצד אחד, מערכת הלחימה המבוססת על פרדיגמה, צאצאית רחוקה של ATB, זוכה לשבחים, והופכת לדינמית ואסטרטגית ברגע שהיא נפתחת. מצד שני, ליניאריות מוגזמת וגוון לא אמפתיעם דמויות שרבים תופסים כאבטיפיות או מלאכותיות, לייטנינג, סנואו, הופ וחבריהם נעים בעולם מרתק, קוקון וגראן פולס, אך אופן המסופר בסיפור והיעדרם של אלמנטים קלאסיים כמו עיירות או מיני-משחקים מכבידים על הדירוג הכללי שלו.

סרטי ההמשך שלו, Final Fantasy XIII-2 y ברק חוזרהם מנסים לתקן את הכיוון. הראשון מציג מסע בזמן, חופש חקר גדול יותר ולכידת מפלצות בעלות הברית, תוך הקרבת קוהרנטיות נרטיבית לטובת גיוון. רבים רואים בכך הפרק הכי מעוגל בטרילוגיה מבחינת משחקיותלמרות שהעלילה שלו מסתבכת, Lightning Returns מתמקד בספירה לאחור לסוף העולם, עם משימות המשפיעות על חלוף הזמן ומערכת של תלבושות (תפקידים) מתחלפים עבור הגיבור היחיד. הנחת היסוד שלו, בהשראת Majora's Mask, היא מפלגת: יש לו אחד הסופים ההולמים ביותר בסדרה, אבל מבנה שקשה לתפוס עבור אלו המחפשים משחק תפקידים קלאסי של יפנית.

משחקי MMO ופיצוץ היקום המקוון

אי אפשר לדבר על ההיסטוריה והדמויות של פיינל פנטזי בלי להזכיר את היציאות שלו לז'אנר ה-MMO, כפי שהן יצרו... כמה מהסיפורים הארוכים והמורכבים ביותר בזיכיון.

Final Fantasy XIהמשחק Vana'diel, שיצא למחשב ולקונסולות בתחילת שנות ה-2000, היה חלוץ במעבר של הזיכיון לעולם מתמשך. הוא בנה יקום, Vana'diel, שבו שיתוף פעולה היה כמעט חובה להתקדמות. עם הרחבות מרובות - Rise of the Zilart, Chains of Promathia, Treasures of Aht Urhgan, Wings of the Goddess ו-Seekers of Adoulin - הוא שילב מארג עשיר של סיפור סיפורים. מיתולוגיה מוצקה, פשיטות מורכבות ועלילות ארוכות טווחותיקי מלחמה רבים זוכרים זאת כחוויה תובענית אך בלתי נשכחת.

עם זאת, אם אנחנו מדברים על מצוינות נרטיבית בפורמט MMO, הכס הולך ל פנטזיה סופי XIV ובאופן ספציפי, גלגול נשמתו כ-A Realm Reborn וההרחבות הבאות: Heavensward, Stormblood, Shadowbringers ו-Endwalker. מה שהתחיל כ- אסון שיגור בשנת 2010, הוא נולד מחדש כאחד ממשחקי ה-MMORPG הטובים ביותר בהיסטוריה. קשתות העלילה שלו חוקרות נושאים כמו הקרבה, גאולה, מאבק בגורל ודו-קיום בין עמים, כולם נתמכים על ידי צוות של דמויות שאינן שחקנים בלתי נשכחות ופסקול מרהיב. למרות שאופיו המקוון והשקעת הזמן העצומה הנדרשת עשויים להרתיע את אלו המחפשים חוויית שחקן יחיד בלבד, מעריצים רבים רואים בו אחד ה... הסיפורים השלמים הטובים ביותר מכל הסאגה.

השלב האחרון: מניסוי FFXV ועד לתור הבוגר של FFXVI

בשנים האחרונות, סקוור אניקס המשיכה לחפש דרכים חדשות לספר סיפורים בתוך יקום פיינל פנטזי, עם תוצאות מעורבות.

XV פנטזיה סופי זהו אחד המקרים השנויים ביותר במחלוקת. התפתחותו הבעייתית, שינויי הכיוון והצורך להסתמך על סרט (Kingsglaive) ופרקים מונפשים כדי להבין את ההקשר במלואו גבו מחיר. עבור שחקנים רבים, הסיפור מרגיש מקוטע ומוסבר בצורה גרועה.והקרבות שלו, פשוטים מדי. עם זאת, אחרים רואים במסע הדרכים של נוקטיס וחבריו את אחת התיאורים האנושיים ביותר של חברות בסאגה, עם רגעים רגשיים חזקים מאוד ונבל, ארדין, שיכול היה להיות אחד הטובים ביותר בזיכיון עם פיתוח משולב יותר במשחק הבסיסי.

בנוסף למשחק הראשי, FFXV הוליד ספין-אופים כמו סיפורו של מלך, משחק ביטים בסגנון רטרו המספר סיפור עבר שסיפר המלך רג'יס לבנו, ו מהדורת הכיס Final Fantasy XVאשר מצמצם את כל העלילה לגרסה פשוטה יותר עבור טלפונים ניידים וקונסולות. לשניהם יש קסם מסוים כשמספרים את האירועים המרכזיים של אאוסלמרות שהם כמובן לא יכולים להתחרות בעומק.

מצד, Stranger of Paradise: Final Fantasy Origin זה מתפקד כפרשנות מחודשת אפלה ומודעת לעצמה של פיינל פנטזי הראשון. ג'ק גרלנד והאובססיה שלו ל"כאוס" הולידו אינספור ממים, אבל מתחת לשכבה הזו מסתתר... מערכת לחימה מבריקה וגישה ייחודית מאוד למיתוס המייסד של הסאגה, המספר את מקורותיו של הנבל מסדרת "FF I" מנקודת מבט טרגית. התסריט שלו אינו שגרתי, אך הוא צובר חוזק כאשר הוא מוצג כמטא-פרשנות מחודשת של טרופים קלאסיים.

התפנית המכרעת ביותר, עם זאת, נעשית פנטזיה סופית xviזמני ללא עלות PS5היא נוטשת כל שריד של מערכת מבוססת תורות ובוחרת ב- אקשן טהור עם מרכיב קולנועי חזקעם קרבות (הזמנת) של אייקון שנראים כאילו לקוחים היישר משובר קופות הוליוודי, הסיפור, בהשראת יצירות פנטזיה למבוגרים בסגנון משחקי הכס, בוחן את משקל הכוח, מלחמות ממלכות ודיכוי של קבוצות מודרות. הגיבור, קלייב, נחשב על ידי רבים לאחד הטובים בסדרה האחרונה. צוות השחקנים המשנה והמוזיקה של סוקן מחזקים את הטון הבוגר הזה, אם כי הוא סובל ממשימות צד חוזרות ונשנות ומהיעדר אלמנטים קלאסיים כמו ספינות אוויר או עולם פתוח אמיתי.

במונחים של משחק תפקידים גרידא, חלק מהמעריצים מפספסים מצבים משתנים, חולשות יסודיות מנוצלות היטב וניהול קבוצתי עמוקאבל כסיפור אפוס ומרגש, FFXVI החזיר חלק מהיוקרה שהמותג איבד לאחר שנים של עליות ומורדות.

כשמסתכלים על כל המסע הזה, מההתחלות של 8-bit ועד לאפוסים מקוונים וניסויי האקשן האחרונים, ברור ש... פיינל פנטזי תמיד הייתה, מעל הכל, סאגה על סיפורים ודמויותאפילו כאשר התוצאה לא עמדה בשאיפותיה. ישנם פרקים שמבריקים בזכות המשחקיות שלהם אך מגמגמים בתסריט שלהם, ספין-אופים שנולדים כדי להרחיב יקומים ספציפיים ומספקים בסופו של דבר כמה מהרגעים הרגשיים ביותר, ומשחקי MMORPG שמסתתרים מאחורי מחסום הזמן ועלילות המנויים הראויות לרומנים. דווקא הגיוון הזה - מהלוחמה האכזרית של Type-0 ועד לרכות הקיומית של FFIX או לדרמה האנסמבלית של FFVI - הוא שמקשה על מציאת דירוג אוניברסלי של משחקים מהגרוע לטוב ביותר מבחינת סיפור ודמויות, אבל גם מה ששומר על הוויכוח חי בקרב המעריצים דור אחר דור.